<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"ט</h1>
<h2>דף עג.</h2>
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן המערה יין נסך מחבי(ו)ת לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל. פר"ש ומותר בהנאה והא דקתני לקמן [ע"ד ע"א] יין נסך שנפל לבור אסור מוקי לה בשנפלה חבית גדולה ונשברה ונפל כולו כאחד, (וכן) [ואין] הלכה כרב דימי שהרי [בא] רב יצחק והחמיר ובא רבין והחמיר ולקמן פסקינן [יין] נסך במינו במשהו, ולא שנא היתירא לגו [איסורא ול"ש איסורא לגו] היתירא. ופסקו רבינו שמואל ואחיו ר"ת ורבינו אבן זקיני [סי' שי"א דק"ל ע"ב ודקל"א ע"ב] דאדרבין ורב שמואל בר יהודה משמיה דר' יוחנן דקאי על מילתיה דרבין ובעי תחילה [סמכינן] הלכה למעשה דכל מין ומינו ודבר אחר אמרינן סלק את מינו כמי שאינו מינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ובעינן קיתון של מים תחילה. ורבינו תם כתב אני הנהגתי בעירי לערב קיתון של מים תחילה ב' וג' בכל חבית וחבית שאם יקרה שיתערה יין נסך מעט בחביות להתיר בכך, כי לא סמכתי על מה שפסקתי סתם יינן מין במינו בטל בששים להתיר לא לי ולא לאחרים אך אם ההפסד מרובה התורה חסה. ובפרק כל הבשר [חולין ק"ח ע"א] ובפרק הקומץ רבה [מנחות כ"ג ע"א] נמי אמר רבא כל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו. ומאידך דר' יוחנן נמי דאמר [ע"ג ע"ב] שתי כוסות וכו' עד ומזגן ועירבן (שמצינו) [שמעינן] נמי דבעינן תחילה ואמרינן סלק (מין) את מינו וכו' בכל דבר לח המעורב. ואפילו ממינו הרבה מאד כמו יין שבבור אמרינן סלקי(נ)הו כמי שאינו. ואפילו מים דאיסור המעורבין ביין נסך מצטרפין עם מים המעורבין ביין כשר לבטל היין נסך ומצא מין את מינו וניעור לבטל האיסור, מדאמר ר' יוחנן שתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה ומזגן ועירבן רואין את ההיתר כאילו וכו'. אבל רבינו יב"א (פי') [פליג] והורה הלכה למעשה ע"י גוי ששתה מן הכוס ושוב נתנו באותו כוס יין כשר ונתנום לקדירה, דלא בעינן תחילה ואפ"ה אמרינן סלק את מינו כמי וכו', כי לא היה בקדירה כדי ביטול שתיהן. ותו דתנן בפ"ק דתרומה [מ"ו] אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון והכי נמי תנן בפ"ק דתמורה [י"ב ע"א]. והוא הדין עירבן ומזגן, אלא מזגן ועירבן דנקט לאשמועינן דהמים האסורין שבכוס של תרומה מצטרפין עם המים שבכוס של חולין לבטל התרומה. וכיון דאיכא תרי לישני, בשל סופרים הלך אחר המיקל. ותו שהיין נסך לא נתן טעם ביין הכשר, ולא דמי לחתיכה דאמרינן [חולין ק' ע"א] כיון שנתן טעם בחתיכה הכשירה שנעשית הכשירה חתיכת נבילה וצריך לשער בכולה. ואני הארכתי עוד בתשובתיי בסימן תי"ט לעיל כתב ופלוגתא דרברבתא הוא אם הלכה דמין במינו במשהו או בנותן טעם. ואנן נהגינן במשהו.
<h2>דף עג:</h2>
[ע"ג ע"א] יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים [במים בכל שהוא יין במים ומים] ביין [בנ"ט] זה הכלל מין במינו [ב]כל שהוא בשאינו מינו בנותן טעם. רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנ"ט ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם, דהיינו בששים. ור' יוחנן וריש לקיש קסברי כרבנן בר פלוגת' דר' יהודה, וכל חידוש(י)ן להודיענו חוץ מטבל ויין נסך, כדמסיק בשלמא יין נסך משום חומרא דע"ז אלא טבל מאי טעמא, פירוש הלא אי איפשר להיות למבטל כבטל, ואיכא מאן דסבירא ליה בהקומץ [מנחות כ"ג ע"ב] דהוי מין בשאינו מינו ולמה נחמיר בו טפי ממין במינו לר' יוחנן וריש לקיש, ואפילו למאן דאזיל בתר בט(ו)ל מדוע נחמיר בו טפי משאר מין במינו, ומשני כהיתירו כך איסור[ו] כדשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי. ור"ת אמר דהוא הדין תרומה כדא"ר יוחנן לעיל לגבי שתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' משום דכהיתירו כך איסורו והך דטבל ותרומה תלויין בטעם אחת להכי לא אמר חוץ מתרומה. וחוץ משביעית (ו)לא אמר נמי משום דהא דשביעית במינה בכל שהוא דווקא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם כדאיתא בפרק הנודר מן הירק [נדרים נ"ח ע"א]. ומטעם דבר שיש לו מתירין לא נחמיר בטבל אפילו בשאינו מינו, כיון שנימוח בתערובתו. וכן נמי חמץ בפסח שרי לר' שמעון על [ידי] תערובת מהאי טעמא אע"ג דשרי לאחר הפסח. וההיא דפרק הנודר מן הירק דקרי לטבל יש לו מתירין לאסור בכל שהוא, בדבר שאינו נימוח. אי נמי הכא מיירי בטבל שהלכו בעליהן למדינת הים שאי אפשר לתקנו, אבל בפרק הזהב [ב"מ נ"ג ע"א] לא חש לתרץ בההוא ענייני, וההיא דסוף ביצה [ל"ט ע"א] לגבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה דקרי ליה יש לו מתירין, משום דמיא ידיעי בעיסה ומיירי במלח אסתרונקית.
<h2>דף עד.</h2>
ואלו אסורין ואיסורן בכל שהוא יין נסך וע"ז וכו' עד ובשר בחלב. פירוש חתיכה בת מניין שנאסרה משום בשר בחלב ושוב נתערבה בחתיכות אחרות. כדמוכח בגמרא דבחתיכה בת מניין איירי. אבל חלב שנפל בקדירה של בשר אי נמי איפכא בטל בששים כדפירש רש"י. וכן חתיכה של נבילה והיא גדולה בת מניין אינה בטילה כלל כדאיתא בפרק גיד הנשה [חולין ק' ע"א]. וכן חמץ בפסח במשהו קיימא לן [פסחים ל' ע"א] ואפילו בשאינו מינו דאחמירו ביה רבנן משום דלא בדילי אינשי מיניה ואפילו אם אינו בר מניין, אבל מדאורייתא בטל. והא דקא מסיק בגמרא האי תנא תרתי אית ליה בת מניין ואיסורי הנאה, (דקאמר) ה"פ לא נזקק לשנות הכא אלא בכי האי גוונא, והיינו למעוטי דלאו איסורי הנאה דקאמר, שלא נזקק ביה. ודומה לזו (ו)בפ"ק דבבא קמא [ה' ע"א] למעוטי דר' חייא ודר' אושעיא אע"ג דמקרא מליאה הם. בפרק הערל פירשתי בספר זה [סי' תתק"ה] פתרון את שדרכו למנות שנינו. גם בתשוב[ות] של פסחים [סי' תי"ב-ת"כ, ועי' גם תס"ב] פירשתי והרחבתי ענייני ביטולן.
יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכור כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. אמר רב הלכה כרשב"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין ושמואל אמר אפילו יין ביין. אמר רב נחמן הלכה למשה [י"נ] יין ביין אסור חבית בחבית מותר, פי' בחביות פתוח' מיירי שראויי' להתבטל, סתם יינן אפי' יין ביין מותר כרשב"ג ופירשתי לה בתשוב[ות] של פסחים [סי' תי"ד-תט"ו] בזה הספר.
